ת"א
בית משפט השלום נצרת
|
6126-07-10
22/08/2013
|
בפני השופט:
נבילה דלה מוסא
|
- נגד - |
התובע:
גבס גשר 2006 בע"מ
|
הנתבע:
דניה סיבוס בע"מ
|
|
החלטה
לפניי בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום במחוז תל אביב וזאת בשל העדר סמכות מקומית.
1.בענייננו מדובר בתביעה כספית שהגישה המשיבה נגד המבקשת בה היא דורשת לחייב את האחרונה בתשלום כספי בסך של 496,769.89 ₪ וזאת בגין הסחורות שסופקו למבקשת במהלך השנים 2006-2007 ואשר, לטענת המשיבה, המבקשת לא שילמה את תמורתן.
2.אקדים ואציין כי טיעוני המבקשת בדבר העדר סמכות מקומית לא הועלו במסגרת בקשה נפרדת, אלא הם הועלו במסגרת כתב ההגנה. לטענתה, אומנם בחשבוניות שהנפיקה המשיבה למבקשת נכתב כי סמכות השיפוט הבלעדית לכל סכסוך או מחלוקת, נתונה לבית המשפט באזור נצרת, אולם מדובר בתניית שיפוט שנכתבה באופן חד צדדי ואשר מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד, כשלפי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קמה חזקה כי תניה זו הינה מקפחת, על כן, דינה להתבטל.
המבקשת הוסיפה וטענה כי עיון בכתב התביעה ונספחיו, מלמד כי סמכות השיפוט המקומית מוקנית לבתי המשפט במחוז תל-אביב אליו משתייכת העיר אור יהודה שבה ממוקם עסקה של המבקשת.
3.מנגד טענה המשיבה בתגובתה כי בהתאם לתניית השיפוט, הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט שבנצרת, כשרק שיקולים בעלי משקל מכריע, יניאו את בית המשפט מלכבד תניית השיפוט. אין המדובר בתניית שיפוט מקפחת בחוזה אחיד, שכן אין המדובר בחוזה אחיד שבו קיים צורך להגן על צד בעל כוח מיקוח חלש יותר כפי שנהוג לעשות בחוזים אחידים. עוד טענה המשיבה כי החזקה של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים אינה חלה במקרה שלפנינו וזאת משום שאין כל הכבדה או הרתעה כלפי המבקשת לעמוד על זכויותיה ולנהל את ההתדיינות – דבר שאף לא נטען ע"י המבקשת.
החשבוניות – חוזה אחיד?
4.כאמור, לטענת המשיבה החשבוניות שהנפיקה המבקשת אינן מהוות חוזה אחיד וכי הנטל להוכיח שהן אכן כאלו, מוטל על כתפי המבקשת.
סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מגדיר מהו חוזה אחיד:
"חוזה אחיד" - נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;"
הגדרה זו מציבה שני תנאים מרכזיים:
א. תנאי החוזה נקבעו מראש ע"י צד אחד.
ב. החוזה נועד לשמש בהתקשרויות רבות בין אותו צד שקבע את תנאי החוזה מראש, לבין קהל לקוחותיו שהם בבחינת "אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
הנטל להוכיח שחוזה מסוים הוא חוזה אחיד מוטל על המבקש להיזקק לחוק החוזים האחידים בהליך שיפוטי, ובמקרה שלפנינו, המבקשת. כבר ייאמר כי "בדרך כלל כאשר מדובר בטופס שרק פרטים ספורים בו מולאו באופן ספציפי יש להסתפק בכך לשם הרמת נטל ההוכחה ולראות בטופס נוסח של החוזה הגורר אחריו את תחולת החוק" (בשא (מחוזי - ב"ש) 4309/05 בארי נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (26.5.09)).
5.מנוסחן של החשבוניות (נספח א' לכתב התביעה המתוקן), ניתן אכן לקבוע כי מדובר בחוזה אחיד. שכן, החשבוניות נחזות להיות כמו טופס שתנאיו אחידים ונקבעו מראש על ידי המשיבה. מדובר בטופס קבוע ואחיד אותו מוסרת המשיבה לכל לקוחותיה, תוך השלמת הפרטים הספציפיים הטכניים הנוגעים לכל לקוח ולקוח. בכך למעשה התקיימו שני התנאים הנ"ל. לפיכך, מתקבלת המסנקה כי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה ושבהן מופיעה תניית השיפוט, הינן חוזה אחיד כהגדרת מונח זה בחוק החוזים האחידים.
משקבענו כי מדובר בחוזה אחיד, נשאלת השאלה, האם הוכח כי תניית השיפוט שהופיעה בחשבוניות אלו, הינה תנייה מקפחת?
חזקת הקיפוח
6.בחשבונית שאליה מפנים שני הצדדים נקבע בזו הלשון:
"סמכות השיפוט הבלעדית לכל סכסוך ו/מחלוקת הנובעים או ו/הכרוכים או בעסקה זו, נתונה לבית המשפט באזור נצרת" (יצוין כי כך נוסחה התניה במקור עם הטעויות כמופיע בציטוט)
סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מקים חזקה, לגבי תנאים מסוימים, שהם מקפחים כשבין היתר, בסעיף 4(9) נקבע כי תניית שיפוט בלעדית מקימה חזקת קיפוח, ובלשון הסעיף: